או חברותא או מיתותא

מה כוחה של חברות?

מה נותן לנו החיבור עם אנשים אחרים?

הדבור עם הזולת מקנה לאדם מספר יתרונות:

בזמן שהאדם מדבר אל הזולת, השכל, שלו עצמו, מבקר אותו.

פעמים רבות אנו חשים כי דיבורינו, הסברינו, מלווים במעצורים. זאת משום שהשכל מבקר את דבורנו.

אני מרגיש כאילו הכל ברור לי, אך כשארצה לומר זאת לחברי ארגיש שרק דימיתי שהכל מובן, ועלי לנסח את הדברים מחדש. לפעמים קורה כך אף אם קודם לכן אמרנו וסגננו את הדברים לעצמנו.

כאשר אנו מדברים אל זולתנו עלינו לדבר באופן מדויק ומבורר. לכן, עצם הדבור כשהזולת מולנו מחייב אותנו לרומם את השכל מעל לגוף, להוציא מפינו רק מה שמדויק דיוק שכלי, אובייקטיבי.

אדם המדבר עם הזולת עומד כל הזמן מול בקורת על דבריו. גם טרם שבאה ביקורת בפועל, עצם הפחד מן הביקורת של הזולת, מכך שיחשפו הצדדים האגוצנטריים שבחשיבתו, גורם לכך שהדובר משתדל לנטרל את השפעות "השימור העצמי". 

לבסוף, כאשר מקבל הדובר את הביקורת של הזולת בפועל, עוזרת היא לו לברר את מחשבתו ורעיונותיו. על-ידי-כך, מזככים הדיבורים, הדיונים והויכוחים את שכלו, מלבנים את הנקודה הפנימית שבדבריו, ועוזרים לו להגיע לשכלו האובייקטיבי — שכל נבדל מהגשמיות.

ועוד: שנים הלומדים יחדיו, האחד מקשיב לזולתו. על ידי ההקשבה, האדם קולט ומקבל מזולתו תוספת, אור חדש, הבנה נוספת, קו מחשבתי שלא עלה בדעתו. "אין בית מדרש [=לימוד] ללא חידוש" . מקבל הוא אותה הבנה חדשה משכל זולתו היישר לשכלו שלו, ללא קישור לגופו.

אין זה שכל גשמי-פרטי שלו, אלא 'שכל אל שכל ידברו', שכלם יצא מהפרטיות ונעשה שכל כללי. דבורם הוא ברובד עליון מעל לגוף מעל לגשמיות הפרטי. כך פועלים הם בשכלם באופן הנבדל מהגוף, וכך יכולים הם להשיג את השכל הנבדל, תורת אמת.

מקור:אתר לב לדעת

למחשבה ודיון:

• מה כוחה של הקהילה? של הדיונים?

• מדוע אנו משקיעים כל כך הרבה החיבור בין האנשים?

• האם בדידותו של אדם המגיע לבית אבות ולא מכיר אף אחד, דומה לבדידותו של אדם בין 4 קירות ביתו?

• דברו עם הדיירים- כמה חשוב להכיר אחד את השני, את הצוות, את המקום ומנהגיו.

• כמה השיח אחד עם השני עוז לנו להתפתח, להבין אחד א השניה יותר.