הכוח שבהקשבה

סיפור:

מלך שלט בארצו ביד ברזל, באמצעות חוקים נוקשים כפי שעשתה כל השושלת לפניו. למלך היה רק בן אחד, הנסיך. כשהנסיך ירש את הכתר, הוא זכר את עצתו של אביו למלוך כמוהו ובשיטותיו.

אבל הנסיך היה עיוור וגם לשונו הייתה כבדה, וכך דבריו נשמעו לעיתים מבולבלים. הוא תהה איך יוכל למשול עם נכותו.

הוא הודה בפחדיו באוזני חברו הקרוב. חברו אמר לו: 'לך אל העם. הרי אינך יכול לראות אותם, אז גע בהם. במקום לדבר ולהורות פקודות – הרי אתה כְּבָד פה – תקשיב להם ותשמע מה יש להם לומר'.

והנסיך עשה כדבריו. הוא חיבק ילדים, וכשעשה זאת הרגיש את בשרם הכחוש התלוי על עצמותיהם, והבין את רעבונם. הוא נגע בפניהן של נשים, וידיו נרטבו מדמעותיהן. הוא הבין את עצבונן ודלותן. הוא הקשיב למילותיהם של האבות והבין שהם מלאי צער, כי לא יכלו להעניק לילדיהם עפרונות וצבעים לציורים, וסיפרי שירה לקרוא מידי לילה לפני השינה.

וכך גמלה בו החלטה שלא לשלוט כמו אביו והשושלת לפניו בעריצות ובחוסר התחשבות. בזכות חברו, נכותו הפכה למקור כוחו… ומשום כך עמו כל-כך אהב אותו.

(מספרה של סג'אל באדאני "סודה של מספרת הסיפורים" בהוצאת מודן)

למחשבה ודיון

• איזו נכות שלנו אנו יכולים למנף?

• כיצד אנשים מתגברים על הקשיים שלהם והופכים אותם לכוח?

• האם אתם מכירים מישהו שלמרות נכותו התקדם והצליח?

• מה הייחוד של המלך ?

• אם אתם הייתם מלכ\ה, כיצד אתם הייתם שולטים בממלכתכם?

• הבחירות שוב מתקרבות, כיצד הייתם מציעים למנהיג להיות קשוב לעמו בארצינו?