דיקסון צ'יבנדה הוא פסיכיאטר מזימבבוואה. יום אחד מטופלת שלו, שגרה רחוק, לא הגיעה לפגישה שנקבעה לה איתו. אחרי שלושה שבועות אמה התקשרה אליו לספר לו שהיא התאבדה, ושהיא לא הגיעה אליו, כי לא היה לה כסף לאוטובוס. דיקסון שהיה מזועזע, הגה אז תכנית שנקראת "כוח סבתא".
הוא ראה מול עיניו את המציאות הבלתי אפשרית שבה יש רק שניים-עשר פסיכיאטרים במדינה שגרים בה כ-14 מיליון תושבים. ואז חשב, בענווה מאד גדולה בעיני, על הצורך העמוק והפשוט של אותה מטופלת ושל עוד רבים כמוה, בנראות ובהקשבה, והבין שהמענה לאותו צורך יכול להיענות מ"משאב" מאד זמין, שתמיד נמצא שם.
הוא חשב על כך שיש סבתות רבות, שיש להן ניסיון חיים עשיר, סבלנות רבה ורצון טוב. הוא ראה בעיני רוחו את אותן סבתות מקבלות ליווי, הכשרה ותמיכה אינטרנטית, כדי שיוכלו להקשיב ולטפל במי שזקוק לכך סביבן.
מתברר שלסבתות בקהילות מסורתיות יש עדיין כוח וכבוד. הסבתות האלו לא מחפשות הצלחה, כסף או קריירה. הן גם לא עוזבות את הקהילה. הן תמיד שם, מוכנות לסייע, "על הספסל".
ומהמון בחינות זה מבריק. חוזרים לחוכמת העולם של פעם. לתמיכה החברתית בקהילה, למה שנקרא בעגה של סוף המאה הקודמת "הון חברתי". לא רופאים, אלא "חכים" - נשים חכמות, שמכירות את הנפש ויודעות לרפא את הסובלים. וזה לפני שהזכרנו את המשמעות שזה נותן לזקנות השבט.
בעקבות החזון שלו, שמכונה "מהפכת הספסל" (כשעל הספסל יושבת סבתא), מ- 2006 סבתות בזימבבוואה החלו לעבור הכשרה לטיפול בדיכאון, והן מצליחות, בגדול. עשרות אלפים כבר טופלו על ידן, על ספסלי הקהילות.
הסבתות מצילות את האוכלוסייה מדיכאון בזימבבוואה. שישה חודשים אחרי התערבות של סבתא על ספסל – הרבה מהסימפטומים לא חוזרים. הרבה מטופלים נרפאים. בבדיקות ומעקבים רבים נמצא כי לפעמים הסבתות יעילות יותר מרופאים וממטפלים מוסמכים בטיפול בדיכאון.
כעת מופץ הרעיון בעולם.
לדיקסון צ'יבנדה יש הרצאה בטד - היא נקראת: Why I train grandmothers to treat depression