כוחה של ההכרה בסופיותם של החיים

המוות מגלם בתוכו הזדמנות לממש את מלוא פוטנציאל החיים שלנו.

הוא לא רק יועצנו החריף ביותר אלא גם חברנו הכן והקרוב ביותר... אם רק ניתן לו להתקרב...

( מתוך אתר "מהות החיים")

"כל אימת שתרגיש – כפי שהינך מרגיש תמיד – כי הכול משתבש ואתה עומד על סף הכיליון, פנה אל המוות שלך ושאל אותו האומנם זה המצב. המוות שלך יאמר לך שאתה טועה: שאין דבר חשוב באמת, פרט למגע ידו".

(מתוך הספר מסע לאיכטלאן, כמו כל הציטוטים בפוסט זה)

קיומו של המוות בחיינו, הוא תזכורת לכך שרבות מהטרדות שלנו שוליות באופן יחסי, כל עוד אנחנו בחיים.

"כמות עצומה של קטנוניות נושרת מעליך כשהמוות עושה מחווה כלפיך".

מה המחשבות הראשונות שעולות בראשכם כאשר אתם חושבים על המוות שלכם?

אם המוות מעורר בנו עצב ורצון עז להישאר, יכול להיות שהוא מסמן לנו שאנחנו חיים את החיים שלנו ללא עקבות ומשקעים, שאנחנו עושים משהו שהוא נכון עבורנו. כמו בפירוש חלומות, אם נתאמץ להבין את המסר אנחנו עשויים להיות הפרשנים הטובים ביותר של התרגיל הזה עבור עצמנו.

למחשבה ולדיון:

• מה הידיעה על סופיותם של חיינו, ושל חיי אהובינו, מעניקה לנו?

• האם אנחנו מעריכים יותר כל רגע ורגע איתם?

• האם האוויר לפתע צלול יותר?

• האור רך יותר?

• והאם אנו יותר מוקירי תודה על רגעים פשוטים של חסד?

• מתי קרה אירוע בחייכם של]תע הבנתם עד כמה החיים שבריריים?

• האם זה טלטל אתכם או נתן לכם כוח להמשיך?

• האם המחשבה על המוות מעניקה לנו תחושת שחרור?

• משמחת אותנו?

• מעציבה אותנו?

• ממה יהיה לנו הכי קשה להפרד בעולם הזה?

• את מי הכי היינו רוצים לפגוש בעולם הבא?

• מדוע אנו כל כך חוששים לדבר על מוות?

למידע והעשרה נוספת ניתן להכנס לסרטון הנ"ל