כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.
כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.
כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.
שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם...
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.
כולנו רוצים לאהוב,
כולנו רוצים לשמוח.
כדי שיהיה לנו טוב,
שיהיה לנו כח.
כמו שמש שזורחת…
נקודות למחשבה ודיון:
כולנו זקוקים לחסד- האם אתם זוכרים חוויה שבה הייתם זקוקים לחסד?
מה המשמעות מבחינתכם להיות בצד ״המקבל״?
מה אתם חושבים על הביטוי ״שתמיד נהיה בצד הנותן ולא המקבל״?
מדוע כ״כ קשה לנו לקבל?
האם יש ערך ביכולת לקבל?
כיום, עם תהליך ההזדקנות כיצד אנחנו מרגישים כאשר אנחנו צריכים לבקש עזרה?(ממי מרגישים בנוח לבקש?)
כיצד בא לידי ביטוי הנתינה שלנו כיום? בהשוואה ליכולת הנתינה שלנו בעבר?
כתבה: נעמי עזיז רוזנבאום
Comments