כמה טוב שיש רמאים

האמנם?

שני סיפורים תלמודיים...

ונקודות למחשבה...

כולנו מכירים את התופעה של אלה המבקשים עזרה מאחרים אף שיש להם די ואף הותר לצורכיהם.

אנו קוראים לזה בפשטות: רמאות.

ניתן לראות בתלמוד שישנה מחשבה נוספת בנושא, כאשר כלפי חוץ נראה שאותו המבקש אינו נצרך, כדאי לחפש את מניעיו הסמויים מן העין. ייתכן שהחשדות שלנו פזיזים מדי, ואולי נשנה את דעתנו אחרי שנכיר את התמונה כולה.

יתר על כן, חז"ל מפתיעים ומוצאים בתופעת הרמאות גם דבר חיובי.

כך בסיפורים הקצרים שלהלן, מקבץ מן התלמוד הירושלמי:

הראשון הוא על האמורא שמואל. כשהיה ילד הוא ברח מאביו (שהיה גבאי הצדקה בעיר נהרדעא) ונעמד בין שני צריפים שעניים התגוררו בהם. שמע שהם מתלבטים אם לאכול היום בכלי הכסף או בכלי הזהב. חזר וסיפר לאביו, שענה: אנחנו צריכים להחזיק טובה לרמאים שבעניים.

אמירה זו חוזרת גם בסיפור השני:

רבי יוחנן וריש לקיש הלכו לרחוץ בחמי טבריה ופגשו קבצן שביקש מהם "זכין בי". הבטיחו לעזור כשיחזרו. כששבו גילו שבינתיים נפטר מן העולם, והחליטו שאם לא זכו בחייו יעזרו לו במיתתו. בעודם מכינים אותו לקבורה, גילו כיס של דינרים [ארנק מלא כסף] תלוי על צווארו. בתגובה אמרו גם הם דברים דומים לדברי אביו של שמואל אמורא (שאמר בשם רבי אבהו בשם ר' אלעזר): צריכים אנו להחזיק טובה לרמאים שבהם [בין העניים], "שאילולי הרמאין שבהן, היה אחד תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו - מיד נענש".

שני הסיפורים מציפים שתי עובדות חיים: האחת, יש בתוכנו אנשים רמאים שרוצים לנצל את טוב לבנו. והשנייה, לא תמיד אנחנו עוזרים לאחר, גם כשצריך. המשפט המסכם מתכוון להוציא משהו טוב מהניסיון הרע, ואפשר לשמוע בו גם צליל חיוך על התירוץ שמצאנו לחוסר הרגישות שלנו: "היינו חוטאים - שאנו מעלימין עין מן העניים", מסביר רש"י, "אבל עכשיו הרמאים גורמים לנו."

הסיפור השלישי :

הוא שוב על שמואל, שאביו נתן לו מעות לחלק לעניים. כשהגיע מצא את אחד העניים אוכל בשר ושותה יין. חזר וסיפר לאביו. ענה לו: תן לו יותר מאחר "דנפשיה מרתי", שנפשו מרה.

נימוקו של האב הפעם להמשך הנתינה, ואף להרחבתה, מפתיע ונוגע ללב: הוא מאמין שמדובר בעוני נפשי ולא חומרי. זהו מבט רגיש אל מעבר למה שנדמה לעתים בהסתכלות הֶרְגֵּלִית או שטחית.

ועוד שני סיפורים קצרצרים במקבץ התלמודי הזה מתארים אנשים גאים שלא רצו להתפרנס מנדבות. את הצדקה שקיבלו מהקהילה העדיפו לתת הלאה לאחרים:

רבי חמא, אביו של רבי אושעיא, היה מקבל דינר אחד לצדקה, ותמיד נתן אותו לאחרים.

רבי זכריה, חתנו של רבי לוי, שהיו הכול מלעיזים עליו שהוא נוטל מן הצדקה למרות שאינו צריך. לאחר מותו גילו שהיה מחלק לאחרים את הצדקה שקיבל.

למחשבה ולדיון

• "אנחנו צריכים להחזיק טובה לרמאים שבעניים."- למה התכוון האב באמירה המוזרה הזאת?

• האם אפשר למצוא באמת משהו טוב ברמאות?

• האם כולנו לא מרמים לעיתים?

• אם יש בעולם אדם שלא רימה בשום דבר בחייו?

• אם אנו כה נרתעים מרמאות- מדוע אנו עושים זאת לעיתים בעצמינו?

• איך אנו מרגישים לאחר שמישהו רימה אותנו?

• מדוע לדעתכם אנשים מרמים?

• מהי הרמאות החריפה שיותר עליה שמעתם אי פעם?

• האם יש מזור לרמאים?

• מה הייתם רוצים לומר לאנשים רמאים?