מתי פעם אחרונה כעסתם? אבל ממש כעסתם.
כעס כזה עסיסי, שמורגש בכל נימי הגוף.
כעס כזה שרוצה להתפוצץ, שרוצה להשתחרר לאוויר ולומר איפה אתם צודקים ומה נעשה באמת.
ואז.
מה אתם עושים אז?
האם אתם מחזיקים אותו בפנים?
האם מוציאים על האדם הראשון אשר אתם פוגשים ברחוב?
במשפחה?
אולי לעיתים כעסי העבודה מתפרצים בבית?
מוזמנים להקשיב להרצאה,
וגם כמובן לדבר על זה....
והנה סיפור....
קבוצת אנשים מחכים בתחנת אוטובוס לקו 420. מחכים 20 דקות… חצי שעה… ארבעים דקות… מתווספים אנשים נוספים, התור מתארך והאוטובוס בושש מלהגיע. חולפת כבר שעה… הממתינים בתור מאבדים סבלנות.
בשלב מסוים מגיע אוטובוס של קו 390, ריק מנוסעים, נקי, ממוזג. הנוסעים מסמנים לו לעצור. הוא עוצר פותח את הדלת והממתינים בתור פונים אליו בצעקות: 'אתה אמנם לא קו 420 , אבל תשמע… אנחנו כבר ממתינים כאן למעלה משעה לקו 420… לא מעניין אותנו… זה לא ייתכן… והנה אתה מגיע ריק מנוסעים… מה קורה פה?"
הנהג עונה להם בסבלנות: "תנו לי לנסות ולעזור לכם, תנו לי דקה לבדוק עם התחנה בטלפון. "הוא סוגר את הדלת עושה שיחה אחת או שתיים בטלפון הנייד ואז להפתעת כל הנוסעים הממתינים הוא מחליף את שלט האוטובוס מקו 390 ל 420 , פותח את הדלת ואומר לכולם: "יאללה תעלו, אני משנה את המסלול, אני אהיה עכשיו קו 420."
כל הממתינים בתור עולים, נושמים את הקרירות של האוטובוס הממוזג ולכולם דיברי שבח ליוזמה של הנהג: "אין כמוך… תודה רבה… הלוואי כולם היו נוהגים כך…". בכל תחנה כשיורדים נוסעיו הם רק מפרגנים לו ומשבחים.
בתחנה האחרונה כשיורד הנוסע האחרון, איש מבוגר בשנות השבעים שלו, פונה הנוסע האחרון לנהג ואומר לו: "תשמע, אני גימלאי של אגד עם ארבעים שנות עבודה, מעולם לא ראיתי שאפשר להחליף מספר קו באמצע הנסיעה. מה באמת קורה פה?"
ממביט בו הנהג בחיוך ואומר לו: "אתה מהברנז'ה, אז בוא אספר לך. אנחנו יושבים בתחנה בהפסקת הנהגים, נכנס מנהל המשמרת ואומר: 'אל תשאלו יש לנו בעיה. לאוטובוס של קו 420 הלך המנוע. מדווחים לי שבתחנה יש כארבעים נוסעים עצבניים שעומדים בשמש. אני מבקש שתצא לשם מיד – הוא מצביע עלי – קח את הנסיעה הזו. אני בטוח שהם יבזו אותך, יקללו אותך ואת הוריך, אבל אתה לא עונה ולא רב איתם. אני לא רוצה תביעות.' אז אני קם ויוצא לדרך, מכין עצמי לקללות ולביקורת שתוטח בי. ואז חולף רעיון במוחי. עצרתי והחלפתי את השלט של קו 420 לשלט אחר, שמתי שלט של קו 390. כשהיגעתי לתחנה שלכם ידעתי שאקבל צעקות לו הייתי קו 420, אבל הנה אני 390 ואז הממתינים פנו אלי בבקשה לעזרה ולא בטענות. אז סגרתי את הדלת, עשיתי כמה שיחות סרק טלפוניות, ואז החלפתי את השלט חזרה לקו 420 . וכך בדרך פשוטה שכזו, במקום לקבל קללות כל הדרך, מה קיבלתי? רק ברכות ומחמאות… יאללה שיהיה לך יום טוב…" כך סיפר הנהג לנוסע האחרון שירד…
למחשבה ולדיון:
מה עורר בכם הכי הרבה כעס?
על מה כעסתם לאחרונה?
האם הכעס עבר? כיצד?
כשיש מישהו שכועס עליכם- כיצד אתם מפייסים אותו?
מה עוזר לכם להתפייס, להניח את הכעס בצד
האם כעס יכול להיות משהו בריא? מדוע?
מה לדעתכם מסוכן בכעס?
מי האדם הכי כועס שהכרתם אי פעם?
האם יש מישהו פה שאתם כועסים עליו? מדוע?
האם תרצו לשחרר את הכעס?
אילו דרכים חיוביות אתם מכירים לכך?
Comments