לו יכולנו לתת הכול ותמיד – היינו שמחים לעשות זאת. אך במציאות כמו במציאות לכולנו יש גבולות, מגבלות, חסמים ושאר מכשולים בדרך לנתינה. לעיתים זה עלול להכביד עלינו וליצור אצלנו תחושה שאנחנו לא מעניקים מספיק, או שמה שאנו עושים כלל אינו נתינה.
אחד הביטויים השגורים בהקשר של נתינה וקבלה הוא "אסירות תודה". בימים אלה שבהם אנו מוצאים עצמנו חושבים מחדש על ההיבטים השונים של חירותנו, המציאות מזמינה אותנו לבחון בעין קצת אחרת גם את החירות של נתינה.
לדיון ומחשבה:
מה משמעות המושג "להיות אסיר תודה"?
כיצד המילה אסיר קשורה למילה תודה?
האם אתם מרגישים שאתם "אסירי תודה" למישהו?
האם לעיתים לומר פשוט תודה- משחררת אותנו מהתחושה הזו?
מה עוד עוזר להשתחרר מכבלי התודה? אולי לעזור למישהו בחזרה?
האם כשמישהו עוזר לנו אנו תמיד מרגישים שאנו חייבים לו?
ולהפך? כשאנו עוזרים למישהו, האם אנו מחכים שיעזור לנו בחזרה?
למי בקהילה הייתם רוצים לומר תודה?
מי פעם אמר לכם תודה וריגש אתכם במיוחד בכך?
מוזמנים לצפות בהרצאת טד מרתקת על להיות אסיר תודה ועל הכוח של זה על חיינו ועל האושר שלנו.
Comments