מתוך : מהות החיים:
מלך ואחד משריו מטיילים ברחבי הממלכה. הם מתבוננים במשפחת איכרים שעובדת בשדות. כולם מתנהלים בשמחה ובחיוניות: שרים, צוחקים, מתחבקים ועוזרים זה לזה לסחוב. "איך יכול להיות שיש לי ארמון ענק וכל מה שבנאדם יכול לרצות, והחבר'ה האלה מאושרים יותר ממני?" שואל המלך את השר. "זה בגלל שהם אינם חברים במועדון ה-99", עונה לו ידידו. המלך כמובן דורש לדעת מהו אותו מועדון וכדי לקבל תשובה לשאלתו מבקש השר שיפקיד בידיו 99 מטבעות זהב. "נו?" מפציר בו המלך שבלי למצמץ שולף שק מטבעות, "עוד חצי שנה אספר לך", עונה השר.
את המתח הזה משהה המאמן האישי גאור גופל דאס רק לכמה רגעים ומייד ממשיך בהרצאתו. בלילה, הוא מספר, מניח השר את 99 מטבעות הזהב על מפתן דלתם של משפחת האיכרים. בבוקר מוצא האיכר את השק ובתדהמה רץ חזרה הביתה עם השלל. זהב טהור! משתולל מהתרגשות, הוא סופר את המטבעות וכשמגיע ל-99 הוא תופס את ראשו ואומר לעצמו "אני בטח מתרגש מדי! אין מצב שיש פה רק 99". הוא סופר שוב. "מי האידיוט שהשאיר כאן 99 מטבעות ולא עיגל את הסכום??" הוא כמעט צועק וקורא לאשתו ולבנו שיספרו גם הם. 99 מטבעות.
נחוש בדעתו, מחליט האיכר לעבוד קשה יותר כל יום ולהשיג את המטבע הנותר. "עוד קצת ויהיו לנו 100 מטבעות זהב!" הוא חושב לעצמו. הוא משכים קום כל בוקר ודוחק באשתו ובבנו להגביר את הקצב אבל השניים חושבים שהוא השתגע. "יש לנו 99 מטבעות זהב ואתה עסוק באחד שאין!" צועקת אשתו באחד הימים, לוקחת שני מטבעות ויוצאת לקנות מצרכים לבית. האיכר כמעט מתעלף ומרחיב את היקף העבודה כדי להשלים 3 מטבעות זהב.
כעבור חצי שנה נפגשים המלך והשר באותה נקודה מול השדות. האיכר, אשתו ובנו נראים ממורמרים ועצבניים. השמחה נעלמה, השירים נדמו, המגע דהה. "מועדון ה-99, מסביר לו השר, זה המועדון של אלו שבמרדף אחר המעט שאין להם, שוכחים ליהנות מכל מה שיש".
למחשבה ולדיון:
מה עושה אתכם מאושרים?
האם לאורך חייכם אתם חלק ממועדון ה99 או לא?
ספרו מתי כן הייתם?
האם זה משפיע על חייכם?
האם עשירים באמת מאושרים יותר?
מה לדעתכם עושה אנשים הכי מאושרים?
האם הכל בראש?
כיצד בהודו, מקום בו אנשים עניים ביותר- אנשים שמחים יותר?
מה הייתם ממליצים לילדכם? או לנכדים שלכם? לרדוף אחרי העושר?
מה ממלא אותנו בעומק?
Comments