מחשבות לדיון על מגילת קהלת- סוכות

מתוך אתר שיטים

חמש מגילות יש לנו בתנ"ך, ולכל אחת עת משלה :

שיר השירים – פסח

רות – שבועות

איכה – תשעה באב

אסתר – פורים

קוהלת – סוכות

ומה לנו במועד שמח זה לקרא מגילה פסימית מעין זו שכולה מסתובבת סביב אפסותו של האדם ומעשיו ההבלים בעולם? בתקופת האסיף חי העם באופוריה היות וכל עמלו מניב פרות ועברה תקופת החודשים החמים. ונוסף לכך גם יום כיפורים עבר וסימנו לקרא בתורה כל אלא עלולים להביא את האדם ליציאה מפרופורציות ואולי אף מלשכוח את אלוהיו. לכן מגיע קוהלת עם אמרותיו הנחרצות ומחזיר את האדם למקומו על פני האדמה, ודורש מהאדם מחדש לבחון את מעשיו ולהטיל מחדש ספק בכל.

אם בחג זה נדרשים אנו לדון במקומינו ובקיומינו בעולם , פילוסוף מאוחר יותר מקוהלת, אשר אומנם ראה את הדברים בצורה מתקדמת יותר אך הגיע למסקנות דומות לשל קודמו :

"כי סוף סוף , האדם בטבע מהו?

אין לעומת האין סוף , כולו לעומת האין ,

אמצע בין לא כלום ובין כל.

רחוק עד אין סוף מלהבין את הקצוות ;

אחרית הדברים וראשיתם נסתרות ממנו הסתר האין להתגבר עליו ,

בתעלומה שאין לחדור לתוכה ;

חסר יכולת במידה שווה ליראות את האין שהוא משוי ממנו ואת האין-סוף שהוא בלוע בו."

פסקל – מתוך "הגיגים" פרגמנט

חג הסוכות הוא אולי החג רב המשמעויות מכל חגי ישראל : האסיף, התפילה לגשם , הישיבה בסוכה, העלייה לבית המקדש, שמחת תורה … ננסה עתה להדגיש את השוויון והאחווה בין בני האדם, המסומלים בחג .

שכן , אל מול כוחות הטבע של הגשם הרוח והצמיחה, שווים כל בני האדם. הגדול והקטן, האישה והאיש, החכם והכסיל, העשיר והעני – כולם ניזונים מן הלחם, וכולם מצפים מבואו של הגשם.

"אמר ר' שמעון בן יוחאי:

שלשה דברים שקולים זה כזה, ואלו הם:

ארץ ואדם ומטר.

אמר ר' לוי: ושלושתן משלוש אותיות, ללמדך

שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ,

ואם אין שניהם – אין אדם."

(בראשית רבה)

ובסוכה , קטנה וארעית , נעלמים הפערים שבין עשיר לעני, ובטל ערכם של הנכסים. כפי שמסביר רבי יצחק משה ערמה, מן המאה ה15- :

"חג הסוכות, אשר בו יעזבו האנשים כל עניני הכסף וכל דבר שנקרא נכסים, ויוצאים אל סוכה קטנה, אשר אין בה רק ארוחת יום ביומו, ועל הרוב מיטה ושולחן וכיסא ומנורה – שהיא התעוררות נפלאה, שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים, כי די בהכרחי לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה, שהוא דירת-ארעי."

תחושת השוויון הבסיסי שבין כל בני האדם, חורגת גם אל מעבר לגבולות הלאומים, ועל חג הסוכות שורה אוירה של פיוס ואחווה בין ישראל ואומות העולם.

כך מסביר רבי אלעזר את קורבן שביעים הפרים בחג הסוכות:

"אמר רבי אלעזר: הני שבעים פרים כנגד מי – כנגד שבעים אומות."

(בבלי , סוכה)

ורש"י מפרש:

"כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם –

לפי שנידונין בחג על המים."

ובחזון אחרית הימים של הנביא זכריה אנו מוצאים:

"והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על-ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך יהוה צבאות ולחוג את חג הסוכות."

בסמליו של החג אנו מוצאים איפוא את השוויון מסומל בדלותה וארעיותה של הסוכה, ואת השלום בין בני האדם המושתת על התלות המשותפת באיתני הטבע. כך היה בעבר.

הנה דבריו של נביא מודרני אחד, שבחזון הגאולה שלו נכון השוויון בין בני האדם על השפע ולא על הדלות, ושלום העמים נובע מן הביטחון המשותף, ולא מן הפחד:

"לאחר שתעלם הכפיפות המשעבדת של היחידים אל חלוקת-העבודה, לאחר שיעלם גם הניגוד בין עבודה רוחנית לגופנית, לאחר שהעבודה לא תהא רק אמצעי למחיה , אלא תעשה היא גופה צורך-החיים הראשון; לאחר שיגדלו כוחות- הייצור עם ההתפתחות הכל-צדדית של היחידים ולאחר שכל מעיינות-העושר הקיבוצי יפכו במלא השפע - -

אז רק אז אפשר יהיה לחרוג כליל מאופקיו הצרים של חוק-המשפט הבורגני, ורק אז תוכל החברה לחרות על דיגלה; מכל אדם לפי יכולתו, לכל אדם לפי צרכיו."

קארל מרכס