מי אני ומה שמי?

מתוך האתר : מהות החיים

השם הפרטי הוא עוגן של ביטחון בזהות שלנו, האישיות כולה מגולמת בצירוף האותיות שמייצג אותנו. ואולם, התבוננות רחבה בתופעה האנושית של מתן שמות מגלה שהרכיב הכה בסיסי ואינטימי הזה בחיינו, לא רק מופקע מידינו, אלא שמעולם לא היה באמת פרטי. מה המשמעות של כך ביחס למי שאנחנו?

עבור אחרים השם שלנו הוא תקציר לרקע שלנו

הרעיון שהשם משפיע על מסלול חיינו קיים בתורות שונות, אבל מעבר להיבטים המיסטיים או הרוחניים המיוחסים לצירוף האותיות, לשם שלנו יש אפקט מאוד ארצי וממשי על הבחירות שאנחנו עושים, על מערכות היחסים שלנו עם הסביבה, ולמרבה ההפתעה אפילו על המראה החיצוני שלנו. זה נובע משני גורמים בעיקר: היחס של הסביבה כלפינו והיחס שלנו כלפי השם שלנו.

הנחת המוצא הראשונה שיש לקבל כדי להבין כיצד השם יכול לקבוע גורלות היא ששמות שונים נושאים מטען תרבותי-חברתי שלם, שעבור אחרים מהווה תמצית לרקע שלנו. היוריסטיקה האולטימטיבית שעל בסיסה אפשר לנחש מי ומה אנחנו.

למעשה, כפי שעולה ממחקר משותף לקולג' האוניברסיטאי בלונדון ולאוניברסיטת אוקלנד בניו זילנד, המידע האתנו-תרבותי והסוציו-אקונומי שהשם שלנו אוצר נפרש על פני רשת גלובלית.

במסגרת המחקר נערכו אנליזה ומיפוי של מעל 100 מיליון שמות ברחבי העולם, אשר חשפה כי ניתן לגבש אותם לאשכולות. הללו, מסביר עורך המחקר ד"ר פאבלו מטאוס, מראים כיצד הרקע של ההורים עובר לדורות הבאים דרך השמות אפילו אחרי הגירה למדינה ותרבות שונה. "הראנו כיצד שמות יכולים לשמש לסיווג 'אוטומטי' של אינדיבידואלים לקהילות תרבותיות, אתניות ולשוניות", הוא כותב. "המאמר מדגים בבירור שהאופן שבו אנשים בוחרים את שמות ילדיהם רחוק מלהיות אקראי, ומשקף קרבה משפחתית ותרבותית, גורמים גיאוגרפיים וקשרים חברתיים אפילו בעולמנו המאוד מחובר".

ואם זה תקף ברמה הגלובלית, קל וחומר במעגלים קטנים יותר, כששפע ניואנסים מקומיים של משמעות מצטרפים למטען. קחו למשל את המקרה של החלוצים האמריקאים. כפי שמספרת רות גרהאם ב-Boston Globe, מחקר מצא שתושבי מדינות המערב נוטים לתת לילדיהם שמות מיוחדים בהשוואה לאנשי החוף המזרחי שדבקים בשמות אורתודוקסיים יותר. "אותם ערכים שדחפו את המתיישבים מערבה משפיעים עתה על העדפה מערבית לשמות בלתי שגרתיים". כך, שם בלתי שגרתי בארה"ב נושא עימו את ערכי החלוציות על כל המשתמע מהם. דבר דומה מתרחש גם בתרבויות אחרות. על פי ניל ברדס ב-BBC, באנגליה של המהפכה התעשייתית היה נפוץ בקרב מעמד יודעי הקרוא וכתוב לקרוא לילדיהם על שם דמויות מספרים של דיקנס. שמות כמו דייזי, פלורה ורוז, אפוא, הביעו משהו על ההשכלה של ההורים.

בעברית

אנחנו אפילו לא זקוקים לדוגמאות. כמעט כל שם שנזרוק יהיה ניתן לסיווג די ברור, ואפילו לא מדובר על שמות משפחה. למרות שלכאורה הכול פתוח בפני הורים לילדים, קבוצות שייכות שונות נוטות לשאוב מתוך איזשהו מאגר ייחודי להן המשקף את הנורמות שלהן. בין אם זה לכנות על שם דמויות מקראיות, על שם סב, ובין אם להוסיף סיומת כלשהי, לקצר ככל הניתן, לשאוב מלעז וכן הלאה – יהיה לנו די פשוט לזהות את הקבוצה ומה בדיוק ניסו ההורים לעשות פה. כפי שמציינת גרהאם, לשמות אין שום תמריץ כלכלי ולכן הם מספקים הצצה עמוק אל תוך עולם הערכים של ההורים.

היזון חוזר

בהתחשב בכל אלה, מרגע שאנשים שמעו את השם שלנו נוצרת ספירלה של ציפיות בהיזון חוזר: הם מתייחסים אלינו על בסיס הסטריאוטיפים שנלווים לשם שלנו, ואנחנו מגיבים בהתאם. במצטבר, האינטראקציות האלה יוצרות בקרבנו הבנה של איך אנחנו אמורים לפעול במצבים מסוימים, איך להתנהג בסיטואציות שונות, כיצד עלינו להגיב ולבחור.

זה לא שכל האישיות שלנו מבוססת על המנגנון הזה – רחוק מכך. אבל נראה שההשפעה שלו בכל זאת חזקה מספיק כדי לייצר מגמות. ראיות מחקריות יש למכביר. ב-New Yorker מביאה מריה קוניקובה מחקר שהראה כי "שם הילד השפיע על היחס שהוא או היא קיבלו מהמורה, וההבדלים הללו ביחס היתרגמו לציונים במבחנים". במקרה זה, ההשפעה הייתה המטען החברתי שנשא השם: "ילדים עם שמות שנקשרו למעמד סוציו-אקונומי נמוך [...] זכו לציפיות נמוכות מהמורה. שלא במפתיע, הביצועים שלהם אחר כך היו נמוכים ביחס לעמיתיהם". המנגנון עובד גם הפוך. מחקרים הראו שמילדים עם שמות אסיאתיים מצופה להצטיין במתמטיקה, וכתוצאה מתייחסים אליהם מראש כמצטיינים רק על בסיס השם. אם כן, ילד שבאינטראקציות שלו עם הסביבה מקבל יחס של ציפיות נמוכות עלול לקבל רושם על עצמו של לא-יוצלח ולנהוג בהתאם. הסביבה תראה שהילד 'באמת' לא-יוצלח והנבואה הולכת ומגשימה את עצמה.

נקודות למחשבה ולדיון

• מה שמכם?

• מה הוא מספר עליכם?

• האם אתם מרגישים שהתייחסו אליכם אחרת מסיבה כלשהיא בגללו? בזכותו?

• אם הייתם משנים את שמכם- למה הייתם משנים?

• אילו שמות הענקתם לילדכם, ומדוע?