אחד מסימני ההיכר המרכזיים שלקהילה צומחת הוא הפתיחה- לחיצות הידיים.
המגע הידיר, החיוך הקרוב וה"בוקר טוב " האישי, הם חלק בלתי נפרד מקהילה צומחת.
מה עושים היום?
מה עושים עם הקורונה?
איך מתמודדים ללא המגע הזה וללא מגע מחבק לדיירים?
לדיון ומחשבה:
מהו כוחו של המגע? מדוע אנו זקוקים לו כל כך בחיינו?
מדוע אי אפשר עכשיו ללחוץ ידיים בקהילה?
האם אתם חשים בחסרון טקס זה בקהילה?
נסו למצוא טקס אחר עימו תפתחו את מפגשי הקהילה.
Comentários