"פלוביופיל" = "אוהב גשם".

מתוך האתר "מהות החיים"

7 סיבות נהדרות להתאהב בגשם.

1. הגשם מרגיע אותנו

על-פי מגזין Bustle, מחקרים מראים כי אנו תופסים צלילי מים כלא-מאיימים. רעשים פתאומיים מעוררים תגובות הישרדותיות של עוררות ומתח. לעומת זאת, מוחנו המגורה תמידית זוכה למעט מנוחה למשמע הגשם: החזרתיות שלו נעימה ומרגיעה והצליל שלו ממסך קולות רמים אחרים שהיו יכולים להטריד אותנו.

קימברלי הרשנסון, מומחית לטיפול בדיכאון וחרדה מסבירה שגשם מייצר צליל הדומה לרעש לבן (לדוגמה צליל של שואב אבק או רעש ה"שלג" בטלוויזיות ישנות) ומכונה "רעש ורוד". בניגוד לרעש לבן, שמשלב ביחס זהה מספר תדרים בגבהים שונים של אותו צליל, ברעש ורוד ישנם יותר תדרים נמוכים, מה שמשווה לו צליל יותר עמוק ופחות סטטי ומונוטוני מאשר זה של רעש לבן.

לדברי הרשנסון, הרעש הוורוד של הגשם מייצר מעורבות מינימלית של התודעה מבלי להטריד אותה. על כן, מחקרים הראו שיש לו השפעה מיטיבה על סימפטומים של דיכאון וחרדה, תפקודי זיכרון ושינה. היא מזכירה שלא די במעט גשם כדי לרפא לגמרי הפרעות ברווחה הנפשית, אך קולו המרגיע בהחלט עשוי לייצר נחת והקלה זמנית לאלו הסובלים מהן, ובכלל.

2. הגשם מעודד בנו יצירתיות

הביולוג הימי וואלאס ג'. ניקולס טוען שקולו המרגיע של הגשם מפעיל גם את רשת ברירת המחדל במוחנו וגורם לתודעתנו להתחיל לשוטט. רשת זו מזוהה גם עם מצבי חלימה בהקיץ והתבוננות פנימית, והיא חיונית לתהליכים יצירתיים. צליל של מים נופלים כמו גשם, מפל או גלי ים מאפשר לנו הפסקה מהעיבוד המתמיד של גירויים ויזואליים וקוליים ומניח לנו לחשוב ולהרהר בלי הסחות דעת. אין זה מפתיע, אם כן, שכמה מרעיונותינו הטובים ביותר עולים במקלחת.

3. ריחו של הגשם משכר

בני אדם לא ניחנו בחוש ריח מפותח במיוחד לעומת בעלי חיים אחרים, אך ריח הגשם הוא אחד מאותם ניחוחות בודדים שפיתחנו אליו רגישות יתרה. הריח הזה הוא כה ייחודי עד שחוקרים העניקו לו את השם בעל השורשים היווניים "פטריקור" (פטרה היא "אבן" ביוונית, ו"איקור" הוא הכינוי לדמם של האלים על פי המיתולוגיה היוונית). על-פי מגזין ה-Smithsonian, ניחוח זה משלב מספר ארומות.

הראשונה היא תרכובת של מספר חומרים שטמונים באדמה בזמן תקופות יובש ומשתחררים ממנה ברגע שנוגעים בה מים: תמציות שמנים אשר מופרשים על ידי צמחים מסוימים, וכימיקל בשם גאוזים שמיוצר על ידי בקטריות שוכנות אדמה הנקראות אקטינומיציטים.

השני הוא ריח גז האוזון שנישא באוויר בעיקר לאחר סופות רעמים. המטען החשמלי של הברק מפצל את החמצן והחנקן שבאוויר למולקולות נפרדות. אלו בתורן עשויות לחבור לגזים אחרים באטמוספרה וליצור מולקולות חדשות של אוזון. לאוזון יש ריח חזק וייחודי המזכיר כלור.

על פי המאמר, ייתכן שהאנושות פיתחה משיכה מיוחדת לריח הגשם בשל סימביוזה קדומה: מי הגשמים אפשרו לבני האדם לשרוד ולהתקיים, ובתמורה אלו סייעו להפצת הנבגים של האקטינומיציטים. והמשיכו להניע את גלגל החיים על פני האדמה. האנתרופולוגית דיאנה יאנג מצאה כי שבטים אבוריג'ינים מסוימים באוסטרליה אף מקשרים את ריח הגשם לצבע הירוק ולהבטחה להימצאותם של צמחייה ובעלי חיים שחיוניים לתזונתם, כי היכן שיש מים – יש חיים. היא קוראת לתופעה "סינסתזיה תרבותית" – עירוב של מספר חוויות חושיות שנעשה נפוץ בחברה בעקבות ההיסטוריה האבולוציונית שלה.

4. הגשם מסייע לנו להתבונן

חוקר האושר ד"ר מאט קילינגסוורת' מצא קשר ישיר בין תחושת אושר לבין נוכחות מלאה ברגע מסוים בזמן אמת. גשם הוא חוויה רב-חושית שיכולה לשמש כתרגול מיינדפולנס שמחזיר אותנו אל הכאן ועכשיו: הצליל המרגיע של המים הנופלים והמפגש שלהם עם הארץ, העצים והגגות, המראה המהפנט של טיפות הגשם שזולגות על החלון ומה שמשתקף מבעדן, הריח הייחודי שמשתחרר אל האוויר, מגע המים על העור וטעמו על הלשון – כל אלו יכולים בקלות לרתום את כל הקשב שלנו לחקירה סקרנית ולדאוג שנהיה שקועים באופן מלא בחוויה.

בנוסף, ההפסקה שהגשם מאלץ אותנו לקחת מהשגרה בשילוב עם המקצב המרגיע שלו מייצרים גם את התנאים האידיאלים למדיטציות מסוגים נוספים. כפי שהוא יכול לשמש מקור לחיבור לכאן ועכשיו, כך הוא גם יכול לאפשר למחשבותינו לנדוד למחוזות אחרים.

בזמן שרשת ברירת המחדל שלנו בפעולה אנו יכולים להתכנס לתרגולים כמו התבוננות פנימית, רפלקציה ופתרון בעיות או לחלופין, לתת דרור למחשבותינו ולהפליג במסע דמיון מודרך או בעריכת רשימת הודיה.

מנהגים אלו מטפחים את הבריאות המנטלית שלנו וסגולותיהם ממשיכות להיטיב עימנו גם זמן רב לאחר שהגשם פוסק.

5. משחק בגשם תורם להתפתחות ילדים

באופן טבעי אנו רוצים לשמור את ילדינו יבשים ומוגנים מפני הגשם, וממהרים להכניסם הביתה בכל פעם שמתחיל לטפטף. עם זאת, יש הטוענים שמשחק בחוץ בזמן שיורד גשם דווקא עשוי לתרום לילדים בדרכים רבות.

ראשית, משחק בגשם מלמד ילדים שעיסוק בפעילות גופנית לא צריך להיות תלוי במזג האוויר. שנית, מיומנויות חברתיות גם הן פורחות תחת טיפות הגשם, כאשר ילדים מגלים יותר אמפתיה לחבריהם הזקוקים לעזרה ונוטים לשיתוף פעולה ולעבודת צוות. ולבסוף, הגשם גם מחזק כישורים אישיים כגון עצמאות ואחריות אישית, כשהם עוסקים בשאלות כמו איך להתלבש, ממה אפשר ליהנות (קיפוץ בשלוליות) וממה ראוי להיזהר.

6. גשם מחבר אותנו לאחרים ולטבע

הכתבת סוזן קיין, שמגדירה את עצמה כפלובופילית, מציינת ב-Psych Central שאחת הסיבות לחיבה שלה לגשם היא שהוא יוצר עבורה תחושת חיבור עם אחרים. גשם אומנם ידוע כמשבש שגרה ותוכניות, אך יש משהו מנחם ומרגיע בידיעה שכולנו ברגע הזה באותה הסירה (תרתי), שותפים לדילמות ולהתמודדות מול מזג האוויר. "האוניברסליות הזאת גורמת לי להרגיש קרובה יותר לאחרים בקהילה ובסביבה החברתית שלי", היא כותבת.

הגשם, בהיותו אלמנט טבעי שמעבר לשליטתנו, מזכיר לנו לא פעם גם את החיבור שלנו לטבע ולכוחות שגדולים מאיתנו. ככזה הוא מעורר בנו גם תחושת פליאה על כל יתרונותיה.

7. גשם מאפשר לנו לקחת רגע של נחת

לא פעם אנחנו עשויים למצוא את עצמנו מותשים ממרוץ החיים התמידי ומהניסיון להספיק את כל המשימות והמטלות שבאחריותנו. "קול תיפוף הגשם מזכיר לי לקחת הפסקה ולעצור את סופת ההתרוצצויות שלפעמים סוחפת אותי", כותבת קיין. "אחרי הכול, כל הצומח והחי בעולם זקוקים למנוחה בכדי להתרענן ולהיטען מחדש".

לכן גשם הוא ההזדמנות המושלמת לקחת הפסקה ולהרוויח מעט זמן איכות עם עצמנו. הוא התירוץ האידיאלי לביטול המפגש החברתי שלאף אחד לא היה חשק ללכת אליו, או להתחמקות מאימון הספורט הקבוע מחוץ לבית ללא כל נקיפות מצפון. ישנה מן הסכמה כללית על כך שזה בדיוק הזמן לשלוף את הכרבולית והגרביים העבות ולהתפנק עם עצמינו בבית.

בינג' בנטפליקס, שיחת נפש עם חבר, זמן איכות עם המשפחה – כל אלו מגבירים את תחושת הרווחה האישית ומקרבים אותנו לעצמנו ולאלו שאנחנו אוהבים.

למחשבה ולדיון:

• האם אתם אוהבים את הגשם?

• מדוע?

• האם אהבתם אותו גם כידלים?

• אילו רגשות עולים בכם כאשר אתם מריחים את הגשם? שומעים אותו? רואים אותו?

• בגשם מופעלים כל החושים שלנו, עם איזה אתם הכי מתחברים?

• האם יש משהו מרגש בגשם?

• כיצד הוא משהו כה מופלא מתחבר לחייכם- מים מהשמיים?