1.
סוקרטס היה ידוע בחייו הצנועים.
"הוא חי חיים סגפניים מאוד"הוא לבש תמיד את אותה גלימה, ובקושי אכל או שתה".
פילוסוף אחר אף אמר עליו ש'אף עבד לא יסכים שיתייחסו אליו כפי שסוקרטס מתייחס לעצמו'". הוא בז לחומרנות והעדיף את ההערכה לטבע על פני רדיפת בצע.
"אחרים חיים בשביל לאכול; אני אוכל בשביל לחיות."
"הסתפקות במועט היא עושר טבעי."
"אתה חושב כי האושר הוא במותרות, פאר והדר; ואני חושב שלא לרצות דבר פירושו להידמות לאלים, ולהסתפק במועט פירושו להיות קרוב אליהם ככל האפשר."
"אין האדם צריך לחשוש לגורל נפשו, כל עוד השליך מעליו במהלך חייו את הנאות הגוף וקישוטיו כחפצים זרים, המזיקים יותר מכפי שהם מועילים, והקדיש את עצמו להנאות הלימוד ולקישוט הנפש, לא בקישוט זר אלא בקישוטיה שלה: שיקול דעת, צדק, אומץ, חירות ואמת, וכך הוא ממתין למסע אל השאול עד שיקרא לו יומו".
למחשבה ודיון
אם איזה מהמשפטים אתם מתחברים?
האם עדיף חיי צניעות או שפע?
האם זה סותר?
מה עדיף - חבר צנוע או ראוותן? מדוע?
מה אומר לכם המשפט :" אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם"
Comentarios