גם ביהדות וגם ביוגה, חליצת נעליים היא חלק מתהליך ההתנקות שנחוץ כדי להניע שינוי. מדוע אקט פשוט שכזה הפך לסמל חוצה תרבויות, ומה הוא מלמד על היכולת שלנו להפוך כל מרחב למקודש? מחלל הבית, דרך הגוף הפיזי ועד למרחב התודעה שלנו.
מתוך: מהות החיים
בפרק ג' של ספר שמות מתואר משה המשוטט עם העדר במדבר, כשלפתע הוא מזהה מחזה לא רגיל. צמח קוצני שעולה באש ואינו נשרף. הוא מתקרב כדי לראות במה מדובר וקול אלוהים קורא אליו: "ויאמר, אל תקרב הלום; של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא".
"לכאורה, על פי הפסוק, האדם צריך להוריד נעליים וללכת למקום רחוק וקדוש כדי לעשות מהלך של שינוי", ו. "אבל הפירוש החסידי הוא הפוך: של נעליך – כלומר, תוריד מעליך את מה שנועל אותך. מעל רגליך – מעל ההרגלים שלך. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא".
פעמים רבות אנחנו מבקשים שינוי בחיינו ומניחים שהמרחק יעשה את השינוי.
אנחנו מתכננים לעבור דירה, לעשות רילוקיישן למדינה אחרת או להחליף קריירה, כשבעצם המקום אשר עליו אנחנו עומדים (עכשיו) – גם בו טמון הפוטנציאל להוות קרקע פורייה לשינוי המיוחל.
המקום שבו אתה נמצא כעת יכול גם הוא להיות קדוש. רק תוריד מעליך את ההרגלים שנועלים אותך
אם כן, חליצת הנעליים מסמלת את פתיחת המנעולים הנועלים את הרגלינו עלינו. כלומר, שם טמונה העבודה המהותית. רק כאשר נשיל את הרגלינו הישנים המעכבים נוכל לסגל הרגלים חדשים ומיטיבים.
ברמה המעשית, נעליים נושאות עימן לכלוך. ברמה העמוקה יותר, חליצת נעליים היא הצעד הראשון לקראת מהלך של שינוי. אני משיל מעצמי משהו כדי לאפשר למשהו חדש להתקבל".
נקודות למחשבה ולדיון:
האם יש ביכולתינו ליצור מרחב מקודש עבורנו, כזה שנקי מלכלוך גשמי ומנטלי?
האם אתם מסוגלים ליצור מרחב שכזה פה?
.
"בעצם חליצת הנעליים אנחנו כמו מגדירים עבורנו היכן מתחילה אדמת הקודש, היכן המרחב שברצוננו לשמור נקי מהרגלים כובלים ופתוח לטרנספורמציה גופנית ותודעתית".
Yorumlar