ילדה קטנה וחמודה אחזה בשתי ידיה שני תפוחים עסיסיים. אמה – ניגשה אליה וביקשה ממנה בעדינות ובחיוך: "מתוקה שלי, בבקשה תוכלי לחלוק איתי תפוח אחד ?" הילדה התבוננה באמה כמה רגעים ולבסוף – נגסה מהתפוח הראשון, ומיד גם נגסה מהתפוח השני. האמא הרגישה איך החיוך על הפנים שלה נמוג, היא ניסתה להסתיר מבתה את אכזבתה ומורת רוחה. ואז… הילדה הקטנה הגישה לאמה את אחד התפוחים הנגוסים ואמרה: "אמא, הנה לך, התפוח הזה יותר מתוק".
לא משנה מי אתה,
כמה ניסיון חיים יש לך,
וכמה מלומד אתה חושב שאתה,
תלמד לדחות ביקורת ושיפוטיות.
תן לאחרים את הפריבילגיה להסביר את עצמם. מה שאתה רואה, זה לא בהכרח המציאות. לעולם אל תסיק מסקנות.
לדיון ומחשבה:
מה דעתכם על הסיפור?
האם אתם מסכימים עם "מוסר ההשכל"?
האם לעיתים אנו קופצים מהר מדי למסקנות?
מדוע אנו נוהגים לקפוץ למסקנות רעות כל כך מהר?
האם אנו יודעםי לעצור לפני ביקורת, לחשוב האם הסיטואציה אכן כפי שהיא נראית לנו?
האם אתם יכולים לשתף במקרה דומה שקרה לכם?
Comments