יחסי ישראל והקב"ה נמשלו במקומות רבים לקשר זוגי בין איש ואשתו. המדרש הבא מתאר את המצב הסבוך בין בני הזוג הללו, תוך שימוש בפסוק הפותח את פרקנו:
משל למלך שכעס על מטרונה, וכתב לה גט ונתן לה, וחזר וחטפו ממנה. כל זמן שהיא מבקשת להינשא לאחר, אומר לה: היכן גיטך שגירשתיך? וכל זמן שהיא תובעת מזונותיה, הוא אומר לה: כבר גירשתיך! כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודה זרה, אומר להם הקב"ה: "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה" (ישעיה נ א),
וכל זמן שהם מבקשים שיעשה עמהם נס, אומר להם: כבר גרשתי אתכם, דכתיב: "שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה" (ירמיה ג ח) (איכה רבה א, א).
את המשבר הזוגי הזה נוכל אולי להבין טוב יותר אם נעיין במדרש אחר, המתאר את מעמד הר סיני, הלא הוא טקס החתונה של עם ישראל ואלוהיו, ואף הוא משתמש בפסוק מפרקנו:
(משל) למלך שגזר 'ליום פלוני אני נכנס למדינה', וישנו להם בני המדינה כל הלילה, וכשבא המלך ומצאם ישנים, העמיד עליהם בקלאנין (=העיר אותם בקולות רמים)... כך הקב"ה הקדים, שכתוב: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" (שמות יט) (...) ישנו להם ישראל כל אותו הלילה (...) בא הקב"ה ומצאן ישנים, התחיל מעמיד עליהם בקלאנין. זה הוא שכתוב: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים" (...) אמר ר' יצחק: זהו שמקנתרן על ידי ישעיהו, שנאמר: "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה" (פס' ב) (שיר השירים רבה א, ב).
אם כבר ביום כלולותיהם הצליחו בני הזוג לריב, מה הפלא שזה נגמר בגט? למרבה המזל, עוד לא מאוחר לתקן. לכך בדיוק נועד תיקון ליל שבועות: לשחזר את הלילה שלפני מתן תורה, והפעם להשתדל לשמור על ערנות!
גילה וכמן.
לדיון ומחשבה:
מה עוד אנו עושים במהלך חיינו ל"כפר" על נושא זה?
מדוע בכלל צריך לכפר?
איפה אנו רואים את ההתרחקות וההתקרבות של עם ישראל לאלוהיו?